האם המרחב החברתי באמת גדל בכמה מ"ר?
עם ביקורה הראשון בבית המיושן ראתה איילת לוי עדני את הפוטנציאל הטמון בו יחד עם החסרונות. בבית בן שלוש קומות, מרתף, קומת כניסה וקומת חדרי שינה. מול הכניסה, שנראתה כמו מסדרון חשוך עם דלתות לממ"ד, ארון חשמל ושירותים, חצה גרם מדרגות מסורבל את קומת הכניסה לשני אזורים בלי קשר ביניהם. הקומה שנועדה למרחב החברתי הייתה חשוכה וחנוקה. הפעולה הראשונה הייתה הריסת רוב קירות הפנים ועיצוב הקומה מחדש.
המטבח נפתח לכיוון פינת האוכל, הפתחים שמחברים בין הפנים לחוץ נפתחו לרווחה, והכי חשוב הקירות האטומים של גרם המדרגות נפתחו ובמקומם עוצב מעקה מיתרים אוורירי. לפתע נראה היה כאילו שטחה של קומת הכניסה גדל בכמה מטרים רבועים והבית הוצף באור יום טבעי.
ליישור הקירות העקומים והקניית מראה חדש וחלק, כל קירות הבית חופו בלוחות גבס
קוביית העץ ששינתה את כללי המשחק
השלב הבא אחרי מציאת הפתרון הנכון לגרם המדרגות היה מסדרון הכניסה. מה עושים עם כל הדלתות שקבועות בו? איך יוצרים ממנו מבואת כניסה מרשימה? ואיך מחברים אותו למרחב החברתי בצורה הכי יפה ויעילה? לצורך כך איילת לוי עדני עיצבה קוביית עץ דקורטיבית בתוכה משולבת דלת הכניסה, ארון החשמל, דלת הממ"ד ועוד. כך קוביית העץ הפכה לגורם פונקציונלי ולאלמנט עיצובי מרכזי במרחב החברתי.
